תחרות רובינשטיין – מאת אורה בינור

צלילים של חגיגה – קונצרט הפתיחה של התחרות 25.4.17

 

באולם בית האופר , שהיה מלא מפה לפה, השתררה אוירת חג, משהו ששידר שמחה וציפייה.

התחרות הבינלאומית ה-15 לפסנתרנים ע"ש ארתור רובינשטיין, נפתחה בתצוגה חגיגית של שלושה פסנתרנים צעירים מאד, בגילאי15,16,17 שבאו הישר מתחרות רובינשטיין לצעירים שנוסדה לאחרונה בבייג'ינג,סין שם הם זכו בפרסים ובשבחים.

על הבמה החגיגית ישבו נגני תזמורת ראשון לציון שנגינתם משתבחת מעונה לעונה. המנתצח ירון גוטפריד הישראלי עשה מלאכת ניצוח נפלאה, קשובה לנגנים ולמוסיקה וכך נוצר אקלים כה חגיגי לפתיחת התחרות שיש בה גם הרבה מתח חשמלי, לפעמים גילויים מלהיבים ולעיתים אכזבות, אך התחרות משקפת את ההשגים הוירטואוזיים והאקרובטיים כמו גפ המוסיקליים של פסנתרנים צעירים ואמביציוזיים. עבורם השאלה אם מוסיקה קלאסית תאריך ימים אינה רלוונטית ובכלל לא קיימת.

ואתם יודעים מה? כששמעתי את הכשרונות הללו, באמת היה קשה לחשוב שהמוסיקה הקלאסית גוועת ורחמנא לצלן תיעלם מן העולם. תחרות רובינשטיין היא בדיוק הכור האטומי המוסיקלי שממנו ודרכו אנו צופים בתשוקה הענקית לנגן. לעשות מוסיקה, להפתיע, להלהיב,וכמובן להמשיך את הרצף של הפסנתרנות הגדולה.

אין תשובה חד משמעית לשאלה אם התחרויות הן כלי אולטימטיבי להצלחה או שניתן להמריא לצמרת גם בלעדיהן. בעידן בו המדיה והדיגיטציה שולטות אין אפשרות להתעלם מהן וחכם הוא זה שמנצל את יתרונותיהן

השנה, בתחרו ה-15 , כדברי עדית צבי המנהלת האמנותית, יזכו תושבי פריפריה כמו דימונה ועמק יזרעאל לצפות בחלקים של התחרות באמצעות מסכים גדולים. זה הישג ותרומה חשובה וכל השבח לתורמים בעשייה הזו. גם בשני ערוצי המוסיקה, מצו ומדיצ'י, באינטרנט ברדיו ועוד תשודר התחרות. גם בקול המוסיקה ובעיתונות הישראלית ובאתר של התחרות עצמה וכן במדיה בחו"ל יהיו שידורים. זוהי, אם כן, התשובה המוחצת של ישראל לאלה בארץ ובעיקר בעולם שרואים רק את הצדדים השליליים והיותר אפלים שלנו.

לתחרות מגיעים יותר מ-30 פסנתרנים עד גיל 30, מרחבי העולם. לאחדים זה מפגש ראשון עם ישראל היפה (כך אני מקווה) בפניה התרבותיות.

ברכות לראש חבר השופטיםאריה ורדי שמוענק לו,בצדק רב, פרס ישראל על תרומותיו בעולם המוסיקה בארץ ובעולם. ברכות לעדית צבי העומלת שלוש שנים באדיקות בין תחרות אחת לרעותה וברכות למתחרים וביניהם שלושה פרחי כהונה ישראליים. וברוכים הבאים לחבר השופטים שמלאכתם לא קלה ועיתים קשה ביותר.

ונשוב לקונצרט הפתיחה.

שמענו תוכנית שהורכבה בטעם רב, בחוכמה ובאומץ. לצד קונצ'רטו של מוצרט ל-3 פסנתרים (והפסנתרנים היו : סו אהיה מדרום קוריאה, אליזבטה קלוצ'רבה מרוסיה ודויד חריקולי מגאורגיה) שעצם המראה של 3 כנפים היה מקסים ולא שגרתי, גם הציג שלושה פסנתרנים מצויינים. מדהים איך אמדאוס הגאון הצליח להעניק לכל פסנתרן איזו אמירה קטנה שבה ניתן היה במערכת הזו לשמוע בכל זאת את הייחודיות. הם באמת הצליחו לנגן בצלילי פנינים מוצרטיות והתזמורת ליטפה אותם בעדינות רבה.

לצד אטיודים מרהיבים של ליסט ופרק סונטה של ברבר, שדורשים מיומנות וירטואוזית גבוהה שאכן השלושה התברכו בה, הותענו פתאום לשמוע משהו כה מוכר – השיר 12 ירחים של נעמי שמר שמשה זורמן הלחין לו סדרת וריאציות ג'זיות שמחות ונחמדות. זה היה מין קטאזיס.

הצימוק  הגדול היה בסוף עם נגינתו הנהדרת של אנטוני ברישבסקי, זוכה פרס ראשון ברובינשטיין 2014. בריבסקי ביצע את הקונצ'רטו של ראוול בקסם בלתי יאומן, הפרק השני במיוחד היה פיוטי, חלומי, רומנטי מעודן ומה לא. אבל כל היצירה נגעה ללב וריגשה. ואז רפסודיה בכחול של גרשווין עם כלי נשיפה ובראשם קלרינט מבריקים במיוחד ושוב עם נגינת פסנתר שיש בה המון אמירה ללא כל אפקטים. ברישבסקי הינו אמן צנוע, אמיתי, משדר כנות רבה, בעל טעם אדיר, מזכיר בתסרוקתו את שוברט וגם את ראדו לופו. מנגן עם המון כנות, בלי "קונצים" ובליהפגנות  ובלי חוכמס. אמנות נטו.

תחרות ששולפת פסנתרן כזה היא באמת תחרות סופר, ענקית, חשובה, ומוצלחת.

אני מאחלת לכולם עוד תחרות מופלאה, שבה, כמו בספרי בלשים (דטקטיבס) נוכל במשך 3 שבועות לזהות את "הפושע"  ולהעניק לו פרס ראשון של הצטיינות (ולא בית סוהר כמו בבלש) ללא היסוס , ללא ספקות וברוב קולות.

צאו עם ברכת הדרך ובהצלחה.

אורה בינור

השאירו תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s