תחרות רובינשטיין – היום השני בשלב השני: התמונה מתבהרת. זה גם היה היום של בטי אוליברו

                                                              מאת אורה בינור

היום השני נפתח בביצוע הסויטה ברה מינור של הנדל. היה זה האיטלקי שיפונה סנג'ובני בן 29 שהשאיר רושם גדול בסיבוב הראשון וכלל לא אכזב בנגינת הנדל. כל כך אמנותי, כל כך בארוקי עם  הקישוטים המסוגננים, וצליל בהיר ויפה. נגינה של אשף מוסיקת הבארוק. משם פנינו לליסט – סונטות פטררקה שאין מילה רעה לומר על הביצוע.  מאד מוסיקלי, סגנוני, הרמוניות צבעוניות ולאו דווקא הרמוניות. ממש יופי. אבל אז סנג'ובני איבד גובה. יצירתה של בטי אוליברו – זו המצטטת אינספור משפטים רומנטיים משופן, שוברט ועוד- נשמעה זוחלת לאיטה, נסחבת ומנייריסטית. סנג'ובני נחר לסיים בדון ג'ובני של ליסט. הבאסים של פסנתר הקוואי נשמעים מכוערים למדי ומי שבוחר בפסנתר הזה חייב להיזהר. היתה בביצוע תצוגה של דמויות ותמונות מדון ג'ובני המוצרטי אבל זה לא הבריק, לא ריגש. ההדרן התבסס על האריה הידועה של  פוצ'יני – איך לא – בעיבוד מתקתק כמו בסרט קולנוע. הקסם פג וכך סנג'ובני המוכשר לא עובר שלב. אבל זכרו שהוא מוכשר מאד ואף מיוחד. אך לא לפרס ראשון.

לו היה הצייר רנואר מבקר בתחרות, הוא לבטח היה מצייר את נטליה מילשטיין, בת 21, עלמה אצילית ועדינת מראה. כבר בשלב ראשון היה ברור שהיא התברכה בכשרון גדול (אמרו לי שהיא צאצאית לכנר נתן מילשטיין). כך היא ביצעה את היצירה של בטי אולברו עם המון אוירה, נכנסה פנימה ויצרה מקשה רגישה וקצת רוחנית. ביצוע יפה . הבחירה בסונטה בדו מינור של שוברט, מהמורכבות, האתגריות והקשות לפרשנות ולפיענוח לא עשתה חסד לנטליה. היו הרבה פרטים יפים ואציליים בעיקר בפרק האיטי והסיום המהיר והקליל היה אמנם מוצלח אך ככלל כדי לרדת לעומקה של הסונטה יש להיות בשל, מנוסה בתלאות החיים, ולהביע את פניו הרבות של שוברט.

הפסנתרן צ'יאו ליו, זה שלובש חולצה בצבע בורדו, בן 19 בלבד אבל – משדר בנגינה בגרות ובשלות שאיננו יודעים מנין זה בא אבל זה חי וקיים. לבצעאת סונטת וולדשטיין כך, מצלילים חרישיים ועד לבניית קתדרלה ענקית ומסוגננת זו חוויה משמעותית שזכינו לה. כל התוכנית שלו היתה מקורית וייחודית. הוא בחר למשל ביצירת ג'אז של קפוסטין (?) שהיתה נהדרת במקצבים, בגוונים, בצליל היפה  והאירה את האולם ואת הבמה בזרקור של חיוך ונועם. מאיר אוזניים ועיניים. גם הוא ניגן את אוליברו – כן זה היה היום של בטי אוליברו – בצורה מתונה, פחות מרגש מפארק הטאיווני, ואז סיים ברפסודיה ספרדית של ליסט (גם לא הולך הפעם בלי ליסט) בביצוע שובה לב. ליו הצעיר הוא בהחלט אמן שעתידו לפניו ת עם אמירה מוסיקלית אמנותית ויהיה טוב לפגוש אותו בשלב שלישי.

עוד בלט מאד האנגלי הצעיר ג'וליאן טרבליאן, רק בן 18, שמפגין בשלות ובגרות ונגינה אמנותית מופלאה. הסקרצו ה-4 היה רומנטי אך לא משתפך, אלבורדו דל גרציוזו של ראוול היה ממש מבריק עם הרבה אופי, והסונטה האחרונה אופוס 111 של בטהובן היתה ברמה גבוהה שלא משאירה מישאלות. פשוט נהדר. ג'וליאן מכור לשתיית מים לפני כל נגינת יצירה והוא מחזיק את הבקבוק לצידו. אני מציעה לו להשאיר את הבקבוק מאחורי הקלעים ולצאת לשם כדי ללגום מים טהורים מארץ ישראל. סיכוי רב לפגוש אותו בסיבוב השלישי. מוכשר ביותר.

וואי יון הפסנתרנית התאמתה עם אחד האתגרים הקשים בפסנתר: ביצוע של הסונטה "האמר קלוויר"  (1818) שלא רק אורכה אלא גם תוכנה מהווה אתגר נפשי, תוכני, רגשי וטכני. אומרים עליה שהיא ארוכה כמו סימפוניה ומבריקה וקשה כמו קונצ'רטו. הכי מוצלח היה הפרק האיטי ששם הצליל שלה היה יותר חם ויותר רך, הביטוי היה יותר רגשי ורומנטי מאופק, ואילו הפוגה בסוף היא מהקשות שיש. מוטיבים שלה מבשרים את העידן הרומנטי שיש בו הרמוניות ודיסהרמוניות,אסימטריות ומורכבות נפשית שהיתה מנת חלקו של בטהובן. זה היה סיכון לבחור ביצירה הזו ולטעמי זה גם היה סיכול. לא חושבת שניפגש בשלב הבא. אבל שוב, יש כאן הרבה כשרון ויכולת. כדאי לה לעבוד על צליל פחות נקשני ויותר חם.

ועכשיו הגיע תורו של הכשרון הישראלי הגדול. יבגני יונטוב בן 28 פצח בנגינה מרשימה ביותרשל הסונטה של דורמן. באמת הפך אותה לקטע רב-רושם, גרנדיוזי כזה. בין שני פרקי היצירה יבגני עצר ו"התכונן" , אולי מתוך עודף זהירות, לפרק הבא אך בכך קטע את הרצף ואת הקשר של המאזין איתו ועם היצירה. כדאי לוותר על זה. הקשר חשוב. מזמן לא שמעתי ביצוע כל כך מבריק ובלתי נשכח של שתי הסונטות של סקרלטי. נפלא! גם את הסקרצו ה-4  של שופן הוא ניגן כגדולי השופניסטים. והפרורוקופייב סונטה 6, היה מבריק ומחשמל. כה אשמח לפגישתנו בשלב שלישי.

מילה על מלחמת הפסנתרים. בתחרות זו מותר לפסנתרן להחליף את הפסנתר שבחר בשלב ראשון ולנגן על אחר בשלב שני ואחר כך גם בשלישי. הליברליות הזו טובה ויפה אך מסתבר שבעידן דור ה-y, שבו השיווק הוא עניין חיוני ולעיתים אגרסיבי ומעט תוקפני, מתרחשים מאבקים גם מאחורי הקלעים של התחרות. אנשי השיווק של פסנתר הפציולי, שכובש את מקומו בשוק, פונים למתחרים באופן די החלטי (ואף יותר) ומשכנעים אותם לנסות את הכלי. היו אפילו שמועות שכל מיני הבטחות כורוכות בכך.  נוכחנו שבאמת כמה פסנתרנים ניגנו בשלב השני בפציולי לעומת הסטנווי בשלב ראשון. והיו כמה שבחרו בקוואי. מכל מקום, ראוי לשמור על טוהר המידות גם בנושא זה ולא נאה ל"עבוד" על המתחרים שנמצאים במתח עצום ועצביהם רגישים.

כדאי לציין שהתוכניות הפעם, הרבה יותר מגוונות, אמנם ליסט הינו סוס התחרות שלקח את המקום של רחמנינוב, אבל יש יותר ביצועי מוסיקה עכשווית וכשהביצועים מעולים, הקהל מגיב לטובה ולא נרתע. גם פרוקופייב הפך לסוס תחרות רובינשטיין.

ולבסוף מילה טובה, לא תאמינו למי: כל מיני אנשים בקהל אמרו שהפעם המזנון של המוזיאון עובד ממש יפה, שהקהל למד לעמוד בתור, שהשרות מהיר והכל מתנהל ביעילות. זה חשוב, כי כשמבלים באולם הקונצרטים משעה 14.00 עד 22.30, עם הפסקות קצרות, אז קפה, כריך, מרק ועוגה זה תנאי חיוני לעמוד במשימת ההקשבה בריכוז.

היום (חמישי) מסתיים השלב השני. זכרו את השמות פארק, פלוריאן , טרווליאן, ליו, אולי יונטוב והיום נוסיף עוד . אני מהמרת גם על צ'יובנו דניאל . יהיה שמח בתחרות רובינשטיין. בסופשבוע נשמע מוסיקה קאמרית ואז לביצועי הקונצ'רטי. כמעט הכל צפוי והרשות נתונה!

,

השאירו תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s