עוד שלושה קוורטטים -צ'ובנו פורץ גבולות אך אינו מפר את החוק

שבת בבוקר במוזיאון תל אביב. האולם מלא עד אפס מקום. המון אנשים מצטופפים בכל פינה אפשרית, על המדרגות, על כסאות פלסטיק והעיקר לזכות להיות בפנים ולשמוע. זה ממש משמח. מי אמר שמוסיקה קלאסית גוועת? מי אמר שהיא גוססת והולכת למות? מי שהיה בתחרות חש בעירנות של הקהל ובאהבה למוסיקה. לא יתנו לה למות כל כך מהר.

את הקוורטט של ברהמס בסול מינור ניגן ייבגני יונטוב עם שלושת הקשתנים סרגיי אוסטרובסקי, גלעד קרני והלל צרי. יונטוב הוא פסנתרן ממש טוב, במובן הכי אמיתי של המילה. מבין ששת הזוכים הוא אולי הסולידי ביותר. אצלו ברהמס זה ברהמס, והוא שקוע בסגנון הזה עד תומו. אהבתי בעיקר את הפרק השני, ששם ברהמס רומנטי אך מלא עצב ותוגה. מה לעשות שכל היופי כרוך ברוב היצירות בכאב ובצער מלנכולי. פרק הסיום, בנימה צוענית ריקודית היה ניגוד ברהמסי לתוגה ולעצב. האם ברהמס היה שמח? לא ממש. ואת זה יונטוב הייטיב לבטא.

שלישיית הקשתנים היתה בשבת בבוקר טובה יותר , עם צליל חם ומעורבות עירנית. זה לבטח היה טוב יותר לפסנתרנים וכמובן גם לקהל.

שימון נהרינג הפולני ניגן את הקוורטט של פורה, אחת מיצירותיו המוקדמות של המלחין אופוס 15.  זוכרים שגם ליו ניגן זאת ביום שישי? וגם היה ממש יפה? אבל קצת אחרת. הפולני הזה פשוט שר בפסנתר, הוא מוסיקלי להפליא עם צליל נהדר, צליל קורן ומלא אור. בתחילת הפרק השני הוא יצר מוטיב קסם, בעדינות רבה, וגם אצל פורה הפרק האיטי היה אלגי ונוגע במיתרי הלב. בזוית העין ראיתי אשה אחת שישבה ובכתה. גם כי המלודיה של פורה יפה ובודאי גם משום שהם , ארבעתם, ניגנו בהמון רגש , כמצופה.

דניאל צ'ובני ניגן את הקוורטט של שומן אופוס 47, שאותו ניגן גם פארק. צ'ובני התברך בדימיון ללא גבולות, הוא אמן שלא מפחד לחשוב ולהרגיש מחוץ לקופסא ובעיני זה פשוט מרתק. מובן שאין לו שום בעיה טכנית לממש את פרשנותו ורגשותיו. את שני הפרקים הראשונים הוא סיים עם חיוך וקריצה, הפרק האיטי היה הרבה יותר עמוק מאשר בנגינתו של פארק, יותר רגשי .פשוט לבכות. צ'ובנו סיים את הפרק בצלילים הולכים ונמוגים. וכשהסתיימה הפוגה וצ'ובני ניגן את נחשול השמיניות – החל הקהל לשאוג ולמחוא כף בהתלהבות אדירה.

הפסנתרנים שיושבים בתוך הקופסא ומנגנים הכי אמיתי, הכי בסגנון, שהכי אפשר לסמוך עליהם שיעבירו את כוונות המלחין בשליטה טכנית מירבית , ללא מניירות – ייבגני יונטוב הוא הנציג האמנותי והמוכשר שלהם.

הרומני – כולו קופץ מחוץ לקופסא בכל סגנון שהוא מנגן. זוכרים איך הוא אמר כשסיים את השלב השני? "בואו נעשה קצת מוסיקה עכשיו" והרביץ קטע ג'אז מזהיר, רענן, אחר. היה ממש נהדר. הוא יוצר חוויה שלא שוכחים, מדברים בה ונזכרים בה. צ'ובנו פורץ גבולות     א  ב ל  אינו מפר את החוק.  אולי הוא בעצם מרחיב את הגבולות.

לא קל יהיה לשופטים לדרג את ששת המוכשרים הללו. ייתכן אפילו שמרוב קושי יעניקו שני פרסים ראשונים?

עוד כמה ימים נדע. עד אז בואו להיכל התרבות ומי שלא יכול שיקשיב באינטרנט ולבסוף יצפה בסיום בטלויזיה. האזנה ערבה.

אורה בינור

תגובה אחת

  1. בתחרות רובינשטיין מחפשים את האמן האמיתי ונראה לי שכבר מצאו אותו, לא? מזל טוב לדניאל צ'ובני! יש לי הרגשה שעוד נשמע אותו בהרבה רסיטלים בארץ (ובעולם).

    אהבתי

השאירו תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s