אוסף של חוויות מוסיקליות בקונצרט אחד בפילהרמונית

הפילהרמונית בניצוח איבן פישר, עם הפסנתרן דניל טריפונוב, מיצירות חיים פרמונט, שומן ומאהלר, היכל התרבות 24.3.18

זה היה אחד הקונצרטים שציפיתי להם בעניין  רב. את הניצוח והיכולות של איבן פישר אני מעריכה מזה שנים. לאחרונה שמעתי אותו בברצלונה, מנצח על תזמורת הפסטיבלים בודפשט שלו, ותחת שרביטו הסימפוניה ה-7 של מאהלר היתה חוויה שיצאתי ממנה המומה ומרוגשת. כך גם הקהל שלא קם מהכסא דקות ארוכות. למרבה שמחתי גם בהיכל התרבות התרחשה חוויה אדירה בסימפוניה ה-1 של מאהלר. נכון שהפילהרמונית ניגנה אותו עשרות רבות של פעמים, אם כי יש לקחת בחשבון שאותם נגנים שעלו מרוסיה הם היום פנסיונרים ברובם ובמקומם יש לשמחתנו נגנים צעירים (ישראלים רבים) שמנגנים נהדר. לכן, עבורם הסימפוניה היא לא הביצוע העשירי.

אז מה היה שם שיצר את ההתרחשות החווייתית ?  פישר הוביל את המאהלר הזה לצמיחה של היקום כולו, מצפצוף ציפור ועד לסער וגעש גדול, מעין "פיצוץ". בפרק השלישי, למשל, זה הנוהגים לכנותו חסידי,הוא נקט בבטמפו איטי, בתנועות יד שמאל המזכירות תנועת תחינה יהודית, וכל הפרשנות הזו היתה ג'סטה מוסיקלית מרגשת. כל כלי שנוסף בנעימה הצטרף בפעמות הקצב המדוייקות בלי לגלוש למתיקות .סיום הסימפוניה היה אנרגטי, המפץ הגדול , שהזכיר אולי לבה רותחת המתפרצת מהר געש. מאהלר מחזיר לתוך זה את ציוץ הציפור, קטע פוגטו כמיטב המסורת וסיום אדיר שהרעיד את האולם. 7 קרנות עמדו וניגנו, הביטו בחצוצרות ובטרומבונים והיתה תחושה שכל היקום עובר טרנספומציה. אם זו לא חוויה מאהלרית – אז מה כן חוויה? פישר הוא מנצח מעמיק, צנוע בעומדו על הבמה, מאופק בשפת הגוף האסתטית שלו, ובעל חוש מוסיקליות מליגת העל שיש בימינו. אין אצל בניצוח אף מוטיב שאינו מקבל משמעות ראויה, גדולה כקטנה. הוא מטפל בניואנסים עד כלות.הפילהרמונית רקעה ארוכות ברגליים כאות הערכה לבסיום הקונצרט.

 

את דניל טריפונוב אנו מכירים מתחרות רובינשטיין, שם הוא היה "המשורר " ו "הפייטן" אבל לא רק. הוא היה והינו פסנתרן בעל יכולות אדירות ומרתקות.לכל מי שעוקב אחריו, ידוע שהוא עושה כיום קריירה ענקית, מנגן ברחבי הגלובוס המוסיקלי הן בקונצרטים עם תזמורות והן ברסיטלים. תוך כדי נגינתו בקונצ'רטו של שומן, חשבתי לתומי שאולי הוא קצת עייף. יש מאות ביצועים לקונצ'רטו זה, ששומן החל לכתוב אותו כפנטסיה ורק מאוחר יותר הפכן לקונצ'רטו. ביצוע הבכורה היה ב 1845 והפסנתרנית היתה – איך לא – קלרה וויק שומן, אהבתו ואשתו של רוברט.

הקונצ'רטו שופע ליריות, ואת זאת טריפונוב הביא לאוזנינו במלוא הריגוש.הקונצ'רטו הזה אינו נושא דגל הוירטואוזיות.  הוא באמת בעל אופי של פנטסיה. הוא נפתח בהצהרה של אקורדים יורדים ומיד אחריהם טריפונוב העניק תחושת רוגע מתונה, בטמפו מתון, שבתוכם היו גלי התפרצות . המעברים של טריפונוב היו תמיד רכים וחלקים, גלשו אחד לשני. הדיאלוג בין הפסנתר לקלרינט ולאבוב באמצע הפרק הראשון היה מרגש ומושלם. בפרק השני טריפונוב הביע סוג של תמימות, כמו משחק ילדים שרצים ממקום למקום (הזכיר תמונות מהילדות) ובמעבר לסיום הצליל היה אנרגטי, קצבי, טמפרמנט של שומן במלואו, והסיום בוצע בקרשנדו גדול. איבן פישר הקשיב לפסנתר, לא רק חיכה לכניסות שיהיו בזמן. לכל אורך הקונצ'רטו פישר הלך עקב בצד אגודל לפסנתרן הפייטן שאולי היה קצת עייף וקצת מתוח אבל נגינתו היתה עילאית. זה היה שומן מופנם.יש היאמרו קצת רומנטי כשופן,  זה היה שומן טריפונובי. קצת מחוץ לקופסא. אהבתי.

הקונצרט נפתח בבצוע "תרועת פרידה" שחיים פרמונט הלחין לכבוד המנצח סטנלי ספרברשסיים בשנת 2000 את עבודתו בתזמורת חיפה. פרמונט התייחס לרגש הסיום של תקופה ולעתיד הצופן בחובו דברים חדשים. זו אינה יצירה מהפכנית, פרמונט מלודיסט בחסד עליון, וגם כאן הוא ביטא באופן מלודי מתון נעימות זורמות וקליטות. הקהל הגיב באהדה רבה, לתרועות החצוצרנים, הטרומבונים . אהבתי במיוחד את הגלישה של תרועות שמחה למלודיות מלנכוליות וחזרה לתרועה. יופי של יצירה.

 

 

 

 

 

 

השאירו תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s