אהבתם של דידו ואינאס מאת אורה בינור

האופרה הישראלית מעלה את "דידו ואינאס" מאת הנרי פרסל, בבימוי , כוריאוגרפיה ועיצוב של ססיל רוסה וז'וליאן לובק, מנגנת תזמורת בארוקדה, שרה מקהלת האופרה, מנצח איתן שמייסר מאת אורה בינור

פרסל חיבר את האופרה עבור טקס סיום של בית ספר לבנות בברובע צ'לסי בלונדון. זה מסביר את העובדה שהאופרה קצרה בהשוואה לאופרות אחרות מתקופה מאוחרת יותר. הספור , שכתב המשורר החשוב נחום טייט, מבוסס על האינאס של ורגיליוס עם רקע מיתולוגי.

ההפקה הזו מדגישה את הפן המיתולוגי בצורה מופלאה. למעשה, מהרגע הראשון אנחנו מוכנסים לעולם אגדי מיתולוגי שביסודו בנוי על ים כחול, סלעים, נימפות, ובאויר מרחפת ההשקפה שהגורל נקבע מראש ומוטב לא להפר את מצוות האלים. התלבושות הצבעוניות של המלכה דידו, הנסיך אינאס, בלינדה ושאר המשתתפים נהדרות, הולמות את הדימוי המיתולוגי בצבעים עזים. עד כאן ניתן היה למצוא גם בהפקות אחרות. הייחוד המרתק הוא של שיתוף אקרובטים (ישראלים) כיצורים החיים בעיקר בים וגם ביבשה, ויוצרים אוירה ארכאית, קדומה, מהטבע ומימים רחוקים בעבר. הנימפות יורדות מלמעלה כשחציין סנפירים וחציין בנות אנוש. ההמחשה הזו יוצרת בסיס נהדר לשירה הבארוקית ולנגינה הנפלאה של תזמורת בארוקדה . גם התפאורה והיצירה של בעלי חיים מרבי רגליים, זוחלים ומעופפים יוצרת תנועה ומהווה אינטרמצי בין קטעי הספור. קטעי הביניים שהוסיפו מבוצעים גם בנגינת צ'מבלו ומיתרים, בחליל קלרינט ושאר כלי התקופה ואני שמחה לברך את כו הנגנים הישראלים הללו שמגישים ביצועים יפהפיים. גאווה ושמחה.  פעם בעבר היינו נוסעים ליבשות אחרות באירופה כדי לחוות ערב כזה, עשוי בצורה כל כך מקצועית ושלמה, כמו שניתן למצוא בפסטיבלים המתמחים בבארוק וברנסנס. אז הנה , בשורה לאוהבי המוסיקה: כבר לא צריך לטוס רחוק. פשוט תיכנסו לאופרה הישראלית משך אחד מהערבים בימים הקרובים ותצפו ב"דידו ואינאס". וכמה מילים חמות לזמרים ולזמרות. ענת צ'רני -דידו- הגישה שתי אריות בשירה יפהפיה. האתגר לשיר את אריית הסיום לפני שהיא בוחרת למות אינו אתגר פשוט עם עשרות הקלטות טובות ביוטיוב אבל ענת ריגשה בדרכה שלה. בלינדה היתה מצויינת. גם בתפקידים קטנים כמו אישה שניה שמענו לטובה את מורן אבולוף. גיא מנהיים כבש את כולנו כמכשף. יניב ד'אור אמנם שר מאחורי הקלעים כיהוא בתפקיד"רוח" אבל הבהיק והבריק בקול טהור. רק אינאס היה קצת חיוור, אולי מוכה פחד מדרישת האלים לוותר על אהבתו החדשה. מקהלת האופרה היתה ממש ממש מצויינת והרעיוןלשיר למטה ליד הנגנים היה מוצלח. ולבסוף המנצח איתן שמייסר הוביל את כל המערכת הזו בהמון המון רגישות, הרבה מוסיקליות ואני דווקא אהבתי את המלודיות הארוכות כגלי הים לעומת הקטעים שבהם השירה "יושבת" על מנגינת בס החוזרת  על עצמה.

המסך יורד על האגדה, על העבר ואנחנו עוברים ביציאה חדה למציאות אבל עברנו חוויה נהדרת, הישג מעולה ומוצלח מאד לאופרה הישראלית, לזמרים ולנגנים הישראלים, ופשוט 75 דקות של עשיית אופרה יפהפיה במיטבה.

 

 

 

השאירו תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s