אודות

אתמול בערב עלה לבמה צעיר איטלקי ששמו לאונרדו קולפליצ'ה בן 18 ואחרי כמה תיבות מטריפות של היצירה "מראות חולפים" של פרוקופייב היה חשמל באולם, המתח עלה וגבר מיצירה ליצירה, וההרגשה שלי היתה שהנה – זה מועמד בטוח לפרס ראשון.

הבחור הזה הוא אמן – לא סתם פסנתרן מוכשר.הוא בעל דימיון ללא גבולות. כשהוא ביצע את "פטרושקה" היינו מהופנטים ממגוון הצבעים שהוא הוציא. עם יכולת כזו מי צריך תזמורת? והוריאציות הרציניות של מנדלסון? זה יה מעשה קסם לא שגרתי.
לאונרדו מזכיר מאד את מה שעורר סשה קורסנטייה , זוכה הפרס הראשון ועוד שלל פרסים בתחרות רובינשטיין 1995. הנגינה של קולפליצ'ה אינה חיצונית כזו, כמו שלעיתים לנג לנג נשמע. הוא מוציא הכל מהבטן, מהלב, במאמץ ובביטוי שניכר עלהבעות פניו. אפילו קורסנטייה עצמו יצא מחוייך ומרוגש מהאולם, לאחר שהאזין לו, ואמר לכמה אנשים: "נו, איך ניגנתי?" כלומר, המכנים המשותפים בין שני האמנים-קוסמים הללו היו מובנים, בולטים, ברורים, אמיתיים.
כמה עצוב שאין כל הד לתחרות ברדיו שלנו. גם לא ראיתי שר חינוך לא היתה שרת תרבות, לא היו שרים ואנשי ממון ושררה. ארוע כה עצום, בינלאומי,כה תרבותי,באמת בלי הגזמה לתפארת מדינת ישראל – אחת התחרויות החשובות בעולם, ארוע שמשדר, דווקא בימים טרופים אלו ,שלא הכל שחיתות, לא הכל שוחד, לא הכל מאסרים ממושכים, לא הכל דמוקרטיה שנרמסת,הנה אנחנו מרכז המוסיקה בימים אלה וכל צעירי העולם המוכשרים ביותר נמצאים במוזיאון תל אביב.
אז למה זה לא זוכה להד גדול? זה רדיו זה? כמה כבר עולה להקליט בהשוואה למשכורות המנופחות של כל מיני ג'ובניקים ברשות?

אבל זכרו בכל זאת את הצעיר האיטלקי.
אינני טובה בהימורים אבל אני מנוסה בלאתר פרס ראשון כשמדובר בכשרון אמנותי גדול. שבת שלום ורוצו לספוג חוויות אדירות בתחרות

השאירו תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s